יש המון עצב במוות כמובן, אבל יש גם הרבה אנשים שהמוות הוא… בעצם החיים שלהם: פתולוגים ומדענים, עובדי משרד הפנים והביטוח הלאומי, אנשי חברא קדישא, קברנים, מוכרי פרחים. ובפרק של היום אנחנו הולכים לצד השני הזה של המוות, לצד שבו הוא לא סיבה לדמעות, אלא פשוט עבודה.
סיפורו של שלמה אבני.
כנראה שאין נושא שיותר מעסיק אותנו, החיים, מאשר… המוות. וכמובן שהכל ספקולציה. לאף אחד, ברור, אין מושג איך זה, באמת, למות. אז אנחנו בסיפור ישראלי חיפשנו מישהו שממש היה שם. כלומר, אשכרה היה מת ו… חזר. סיפור של מורן סרף
עכשיו נעבור למוות אחר לגמרי. יש תעשייה שלמה, משגשגשת, שמוקדשת כולה למטרה אחת – להרוג ג׳וקים. ויש אינסוף דרכים יצירתיות לעשות את זה. זה יכול להיות עם נעל, ספריי, או קפסולות רעל בשיחרור מהיר שהג’וקים סוחבים איתם הביתה לכוך שבקיר והופכי בעצם לסוג של מחבלים מתאבדים. נתח מכובד מדפי זהב מוקדש לאנשים שקמים בבוקר, וחושבים איך להשמיד היום כמה שיותר ג’וקים. הסיפור הבא שלנו, הוא על מישהי שבונה קריירה שלמה על הגב הקטן של הג׳וקים. רועי גלרון נסע לחקור.
באמצע שנות התשעים, בשיא גל הפיגועים, אתגר קרת הלך להלוויה של אמא של חבר שלו. היא לא מתה בפיגוע. היא מתה מסרטן. אבל כמה חודשים קודם לכן, לפני שבכלל גילו שהסרטן אוכל את הגוף שלה מבפנים, היא ניצלה בנס מהפיגוע במסעדת סבארו, בירושלים. והרעיון הזה, שהמוות עקב אחריה בעקשנות, פיספס פעם אחת בסבארו ואז חזר בדמות הסרטן, לא עזב את אתגר. אז הוא הלך הביתה וכתב סיפור.
באמצע שנות התשעים, בשיא גל הפיגועים, אתגר קרת הלך להלוויה של אמא של חבר שלו. היא לא מתה בפיגוע. היא מתה מסרטן. אבל כמה חודשים קודם לכן, לפני שבכלל גילו שהסרטן אוכל את הגוף שלה מבפנים, היא ניצלה בנס מהפיגוע במסעדת סבארו, בירושלים. והרעיון הזה, שהמוות עקב אחריה בעקשנות, פיספס פעם אחת בסבארו ואז חזר בדמות הסרטן, לא עזב את אתגר. אז הוא הלך הביתה וכתב סיפור.