עמוד בית – חדש 2014

פרק 15 – פיל לבן

54:05

פיל לבן הוא חיה נדירה מאוד. מעבר לכך, הוא גם לא בדיוק לבן – פשוט קצת יותר בהיר מפילים אחרים. חלק מהפילים הלבנים ורדרדים וחלק פשוט קצת יותר אפורים. אבל למי בעצם איכפת?

Theingi_Marlar_israel_story

[הפילה הלבנה ׳טיינגי מאריאר׳ במכלאה המלכותית שלה]

אז התשובה היא שקודם כל, לתאילנדים איכפת. מאוד.

פעם, הרעיון מאחורי פיל לבן היה שאתה נותן למישהו מתנה, כביכול מדהימה, אבל המתנה הזאת כבר תגמור אותו. היום, הביטוי ״פיל לבן״ כבר תפס כיוון משלו, והוא פיתגם חביב במיוחד על התקשורת, שמשתמשת בו כדי לבקר מוסדות, בניינים, מטוסי קרב, מכוניות עם שלושה גלגלים ועוד.

מערכה ראשונה - רמי, תבנה לי תחנה

 

[צריפים בשכנות נווה שאנן החדשה, שנות ה-30 סיפור ישראלי]

[צריפים בשכונת נווה שאנן החדשה, שנות ה-30]

 

[פותחים את הבוקר בקפה פילץ׳]

[בינתיים, מול הים - פותחים את הבוקר בקפה פילץ׳]

 

 

לירושלמים יש את בניין כלל, לחבר'ה בעכו את פנינת הים, ובהרצליה כולם ישר יצביעו לעבר בניין "שער העיר" שעומד חצי גמור כבר חמש-עשרה שנה. אבל כנראה שבכל הארץ אין פיל לבן גדול יותר, מובהק יותר, מאשר התחנה המרכזית החדשה בתל אביב.

 

 

[חלופה ראשונה לתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב - שנות השישים - ארכיון האדריכל רם כרמי]

 

[חלופה ראשונה לתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב - תחילת שנות השישים]

 

Early_sketch_NCBS_israel_story

 

 

[סרטוטים ראשוניים (מתוך ארכיון משפחת כרמי)]  

[החלופה הסופית טרם התחלת הבנייה - כל הסרטוטים מארכיון האדריכל רם כרמי]

[החלופה הסופית טרם התחלת הבנייה - כל השרטוטים מארכיון האדריכל רם כרמי]

[התחנה בבנייה - תצלום אווירי משנות ה -80]

[התחנה בבנייה - תצלום אווירי משנות ה -80]

 

יוחאי מיטל יצא לראות איך התחנה הפכה מההבטחה של המדינה -

  

 

כתבה על התחנה המרכזית החדשה של תלאביב.

["מפעל זה יהיה ללא ספק כרטיס ביקור של תל-אביב ושל המדינה כולה״ - היזם אריה פילץ, עיתון דבר, 27 לאוגוסט, 69]

 

[סרטון תדמית מתוקפת יונה מורדכי -  היזם שרכש מפילץ׳ את הברדאק הנד״לני]

 

[״אקשן בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, הולכים להנות ובגדול!״]

 

למקום שכולם מנסים להימנע ממנו.

 

neve_sheanan_israel_story

 

[מרפסת עם נוף של אוטובוסים]

[מרפסת עם נוף של אוטובוסים]

 

[״הרעיון הזה שבין אוטובוסים אנשים יתפסו איזה סרט״ - הקולנוע המפואר נסגר מזמן. נותרו רק השלטים]

[״בין אוטובוסים אנשים יתפסו איזה סרט״ - הקולנוע המפואר נסגר מזמן, נותרו רק השלטים]

 

atomic_shelter_israel_story

[דלתות המקלט האטומי שבמרתף]

 

 

עוד כתבה מצויינת על התחנה –  באנגלית.

 

- רוצים לראות את הבונקר, לשמוע את העטלפים, לטעום מהאגרולים של הפיליפיניות, לקלות שיערכם לצמות? סיור מצויין ומאוד מומלץ.

מערכה שנייה - לירות בפיל

בוא נשחק משחק מחשבתי קטן. מוכנים? אל תחשבו על פיל ורוד. מ-ע-כ-שיו.

 

pink-elephant-israel-story

 

 

 

נו, הצלחתם? כל מי שחשב על פיל ורוד,  פסול. אבל אל תדאגו, אתם כנראה לא לבד. העניין הוא שהמשחק הזה אף פעם לא נמשך יותר מידי זמן. כי הדרך הכי בטוחה לחשוב על משהו זה לנסות לא לחשוב עליו. למישי קרה אותו דבר עם ג'ורג אורוול. מאז שקרא את הסיפור שלו "לירות בפיל" הוא ניסה שוב ושוב לשכוח אותו. למרות שהוא מתרחש רחוק מאוד, בבורמה של שנות הארבעים, תחת השלטון של האימפריה הבריטית, היה בו משהו מטלטל, שישב עליו. ככל שהוא ניסה לשכוח אותו, כך הוא פשוט התנחל למישי יותר ויותר עמוק בזיכרון –  ״האמת כמעט כל פעם שאני חושב על פילים, אני חושב עליו״. מיכה לבינסון מקריא גרסה המבוססת על התרגום של אמיר אור.

 

 

GEORGE_ORWELL_israel_story

[אורוול עם כלי הנשק האמיתי שלו]

תודות וויסוצקי

דבר אחרון לסיום: ולדימיר ויסוצקי היה סוג של בוב דילן סובייטי.

 

visotsky_israel_story

 

אבל החבר'ה בקרמלין לא ממש התלהבו משירי המחאה שלו, וניסו כל הזמן למנוע את ההפצה שלהם. אז הרבה מהמעריצים, אנשים כמו מרק אפלזפט, שמעו אותו על גבי קלטות מחתרתיות שקראו להם ברוסית סאמיזדאט. כשמרק עלה לארץ הוא המשיך במסורת והפיץ את שירי ויסוצקי בערוץ ה"חתרני" של זמננו – יוטיוב. בינהם היה שיר אחד, שהרגשנו שנכתב במיוחד עבור הפרק שלנו. 

 

פיל לבן (מילים ולחן – ויסוצקי, תרגם מרוסית – מרק אפלזפט)

 

היה היו בהודו, ככה מספרים,

פראיים בומבסטיים פילים אפורים.

פילים הסתובבו להם בטבע,
אחד מהם היה לבן, בלי צבע.

 

גם חתיך וגם חכם היה פיל הלבן,
מחונך היטב ואלגנטי.
אך בין חבריו סבל הוא כמובן
מקיפוח ומיחס "אנטי".

 

ושליט של הודו, איש נדיב מאוד,
העניק לי יום אחד פיל בתור כבוד.
תהיתי: "איזה שי אוריגינלי!"
"לפיל יש לב גדול", – שליט ענה לי.

  

פיל עשה לי רבראנס, משכתי לו ת'יד,
ככה היכרות קצרה עשינו.
התברר מייד, כי פיל שלי היה
בנוסף לכל פילה בלונדינית.

   

על הפיל רכבתי וחשתי טוב מאוד,
מטייל בהודו, ארץ הפלאות.
שוטטנו פה ושם בלי רגע נחת
והסתדרנו מצוין ביחד.

   

לפעמים עשינו שנינו איזה בלגן,
שרנו סרנדות כל הלילה.
חובתי לומר לכם, פיל הלבן
היה בעל רקע מוזיקלי.

 

את מפה של הודו כל אחד זוכר,
בוודאי ראיתם שם יש נהר סוער,
אני ופיל שתינו מיץ של מנגו
ובסבכי הגנגס נעלם הוא.

 

רצתי שם כמו משוגע, שוכח ת'שלווה,

חודש לא אכלתי, לא שתיתי.
ופתאום אמרו לי, בעדר לבן
פיל שלי קיבל מקלט פוליטי.

 

זמן ארוך סבלתי אז אחרי פרידה,
עד שעל הצער שלי לשליט נודע.
שוב פיל לבן קיבלתי מידיו,
הפעם בתור קישוט — מקל שנהב.

  

טוענים כי טוב אם יש בבית שבע פילים,
נגד עין הרע, בתוך החדר…
אך אדיף שיסתובב בחופש פיל שלי,
עם אחיו הלבנים לעדר.

 


תודות – 

תודה לאשף צרופי הלשון – רוביק רוזנטל ולמומחה הפילים שלנו נועם ורנר מגן החיות התנ״כי. תודה מיוחדת לאדריכלים אלעד הורן וטליה דוידי מסטודיוטא.  הם היו המדריכים הראשונים שלנו במבוך שהוא התחנה המרכזית החדשה, ואנחנו מאוד ממליצים על החוברת מדהימה שהוציאו – התחנה המרכזית – מדריך למשתמש. תוכלו למצוא אותה רק בחנויות ספרים עצמאיות כמו המגדלור. 

 

 

מורה הנבוכים לתחנה המרכזית

[מורה הנבוכים לתחנה המרכזית]

 

 

תודה לאדריכלים רבקה כרמי, מוטי בודק ושרון רוטברד, לאיזי מן, עו"ד צבי שוב, מרק אלמוג, פנחס אברמוב, שולה קשת, פנחס נשיא, ועוד עשרות תושבים ובעלי חנויות באזור התחנה שדיברו איתנו. למיכה לבינסון ולרועי דורון, מתיאטרועי – תיאטרון בובות לקטנטנים. תודה למרק אפלזפט והגיטרה שלו. תודה לעידו ליפסקי, למפיקתינו גאיה עופר ולמאיה להט-קרמן.

 

 

 

את התוכנית ערכו ויצרו מישי הרמן, יוחאי מיטל, רועי גילרון, ושי סתרן.


מוזיקה:

Henry Mancini – Baby Elephany Walk

Funkadelic – Maggot Brain

Naseer Shamma – Live Recital

Benny Goodman – Sing Sing Sin

Blue Print – Too Funkadelic Insturmental

חיים צינוביץ – למות בישבילך

EDWARD SHARPE and The Magnetic Zeros –  ON THE ROAD

טיפקס – התחנה הישנה

Laya Project – Katalu Talu

Aung Win – The Golden Pagoda

Entrave – Jauzas the Shining

Ravi Shankar – Live in London

Alaap Raag Kaushik – kanhada

 ולדימיר ויסוצקי – פיל לבן (תרגום וביצוע – מרק אפלזפט)